ישראל ברמסון מ"מ ראש מועצת קריית ארבע התראיין הבוקר ל"מדברים אקטואליה" עם מני גרא שוורץ, ולצד הבעת הצער והכאב על שכניו הנרצחים בפיגוע הקשה ביום שישי, מחא על ריפיון הידיים, לטענתו, של הרשויות, בהתמודדות מול גל הטרור.

"אנחנו יודעים שאנחנו לא נמצאים כאן בשליחות שלנו אלא של עם ישראל, קוראים בפרשות אלו את סיפור האבות הקדושים, בניגוד לאברהם אבינו שכשפגעו בלוט היה הולך עד סוריה להילחם, כאן אנחנו יושבים בחיבוק ידיים. הגיעו עכשיו לקרית ארבע כוחות צבא כאילו פרצה מלחמת לבנון, כמויות של חיילים, אבל זה לא עושה כלום, הערבים ממשיכים עסקים כרגיל, הם עומדים וצוחקים".

הוא ציין את נקודות התורפה: "כשנותנים להם להיכנס בחופשיות לעבודה בישראל, כשהכבישים פתוחים בפניהם באופן חופשי, אז הם אומרים לעצמם: אנחנו מכניסים את ישראל לפחדים, ונמשיך כרגיל. אין לי טענות על החיילים אלא על ההוראות המבלבלות שהם מקבלים, על היד החלשה".

"יש ציר מרכזי אחד שכל הפיגועים קוראים בתוואי שלו, של דרך המלך שיהודים נוסעים עליו, ציר שהאמריקאים לחצו, ולפני שנה וחצי פתחו את הציר הזה ומזה חששנו שמשם תיפתח הרעה, אלו מקומות ידועים, והכתובת הייתה על הקיר".

הוא הביא כדוגמה לחידלון מול המחבלים: "במהלך השבת, בפעם העשירית בחודש האחרון, צמוד לבתי יהודים סמוך למערת המכפלה, שרפו ערבים את את גדר היישוב בקרית ארבע, זאת שיטה שלהם, כשמגיעים לתקן את הגדר האלקטרונית, יורים גולות ומשליכים אבנים, והחיילים מנגד שותקים ולא עושים מהומה, מה זאת ההפקרות הזאת?! אני אומר לכם, יש הרבה ערבים שלא מעורבים בעניין הזה, וכשהם רואים שלא קורה כלום, הם אומרים לעצמם למה לא להצטרף לחגיגה?!".

ברמסון עבר לתקוף את נציגי הציבור שלטענתו לא עושים די לשינוי המצב: "אתמול לידי בהלוויה עבר לידי הנשיא ריבלין עם פמליה ארוכה ומרשימה של שומרי ראש, "בני עמי בחרו בטרור", אמרתי לו, במקום לציין את האיפוק של המתיישבים, אתה תוקף אותנו?! בחודש האחרון נהפכנו למטווח ברווזים, בתמימות שלו הציבור מחכה לפעילות של כוחות הביטחון, כבוד הנשיא, עשית טעות, עמוד והתנצל!".

"היה פה את השר בנט שמתיימר לייצג את הציבור הימני, הוא ערך פה שיחה עם עובדי הוראה, בשביל זה שלחנו אותך?! להיות פסיכולוג?! תבוא לפה, תעשה מה שצריך, תדפוק לביבי על השולחן שיתחיל לפעול! איפה הבית היהודי והליכוד?! באים לפה לגרוף כותרות ועוזבים".

הכאב על האובדן של משפחת ליטמן בלט בדבריו יותר מכל: "הבן שלי אתמול בבוקר חוזר מתפילת ותיקין עם דמעות בעיניו: אבא, היום, הם לא היו בתפילה. תמיד כשהייתי הולך לבית כנסת, הייתי פוגש ברב יעקב, תמיד נהרא של אור על פניו, איש אציל, הוא היה מורה של הילדים, משפחה למופת, תמיד עזרו בכל העניינים של חסד, אין מה לומר, אנחנו עוטפים אותם באהבה ואומרים: עם ישראל חזק".